בהשראת "They're Made Out of Meat" של Terry Bisson, ו"They're Made Out of Weights" של Max Leiter.
הענן הוא בניין.
"הם שמו את זה בחלל."
"בחלל? מה שמו בחלל?"
"את המחשוב. המחשוב הטוב. את החשיבה. עקבנו אחרי כל התוכנית. זה עולה לחלל. הם הגישו בקשה לשגר עד מיליון לוויינים."
"מיליון מה?"
"לוויינים. כל אחד מהם הוא מרכז נתונים. הם רוצים להריץ את מכונות החשיבה במסלול כי על הקרקע נגמר החשמל."
"זה מגוחך. אתה אומר לי שהם לקחו את הדבר הכי יקר שיש להם ושלחו אותו אל מחוץ לכדור הארץ?"
"מהכוכב. בכוונה. השמש בקושי שוקעת שם למעלה, אז הפאנלים כמעט תמיד עובדים. לפי האקסל זה זול יותר."
"טוב. לפחות זה רחוק. רחוק וקשה להגיע אליו. זה החלק החכם."
"זאת הבעיה. זה לא רחוק. חמש מאות קילומטר. שש מאות. מסלול נמוך. אפשר לשבת בכיסא בגינה ולראות אחד חולף מעליך."
"בסדר, אבל החלל גדול. גדול בטירוף. הם יפזרו מיליון קופסאות בתוך הריק ולא תמצא את כולם לעולם."
"הם לא יכולים לפזר אותם. הקופסאות צריכות לתקשר זו עם זו במהירות האור, אחרת כל הרעיון לא עובד. אז הם מקבצים אותם. באחת התוכניות הרציניות שפורסמו, 81 לוויינים מקובצים בצביר ברדיוס של קילומטר. בחלק מהמקרים המרחק ביניהם הוא רק 100 או 200 מטר."
"מאה מטר."
"קרוב יותר מהבתים ברחוב שלי."
"בסדר. אבל הם משוריינים. אף אחד לא שולח את המוח של הציוויליזציה שלו לתוך מטווח בלי שריון."
"אין שריון. אלה מפרשי שמש. כל אחד פורש כנף סולארית רחבה יותר ממטוס ג'מבו. הכנף היא החלק השביר ביותר והחשוב ביותר, ולא ניתן להחליפה. לא ניתן להחליף שום דבר. כל החלפה מחייבת שיגור רקטה."
"אז אם הכנף נהרסת..."
"הקופסה הופכת לגופה. גופה יקרה מאוד, במסלול שאף טכנאי תחזוקה לא יגיע אליו אי פעם."
"אז לפחות היא אטומה. עצמאית."
"הלוויינים מתקשרים ביניהם בלייזרים. אבל המערכת כולה עדיין נשלטת מהקרקע. פיקוד, שליטה, השערים הביתה. נתקו את הכבל לכדור הארץ ויש לכם את משקולת הנייר היקרה בהיסטוריה. אתה לא שובר את הקופסה. אתה שובר את השיחה."
"היית תוקף את קישור התקשורת."
"היית תוקף את קישור התקשורת. אף פעם לא צריך להגיע לאדם עצמו, רק למכשיר שבכיס שלו."
"והיא מוגנת. ברור. משם. מישהו מגן עליה."
"עדיין לא. הם יכולים לזהות איום מהחלל. הם עדיין לא יכולים לבלום אותו מהחלל. יש תוכנית להציב מיירטים בחלל עד 2028, אבל היום זה סעיף תקציבי והודעה לעיתונות. כל מערכות ההגנה המבצעיות שלהם מכוונות כלפי מעלה, מהקרקע. המוח בשמים ושומרי הראש כולם עומדים בשדה בטקסס."
"בוודאי אף אחד לא יעז. זה ייקח..."
"מספיקה אחת. ב-1962 הם פוצצו פצצה בגובה 400 קילומטר, מעל האוקיינוס, למטרות מדעיות. מגה-טון וקצת. פנסי רחוב נכבו בהוואי, אלף וארבע מאות קילומטר משם. הפיצוץ השבית לוויינים שלא נבנו אפילו כמטרות. הם עשו את זה בטעות, לפני יותר משישים שנה, כשהשמים היו כמעט ריקים."
"אז פיצוץ אחד..."
"פיצוץ אחד, גבוה מספיק ובמקום הלא נכון, יכול להחשיך שכונה שלמה של מסלולים. לא להרוס אותה. גרוע יותר: להרעיל אותה. הקרינה נשארת שם במשך שנים. אין מכתש. אין כדור אש מעל עיר. החשיבה פשוט עוצרת."
"אז למה מישהו יבנה את זה ככה? חשוף, שביר, עיוור, במקום היחיד שלעולם לא תוכל לשלוח אליו טכנאי?"
"כי על הקרקע נגמר החשמל, והשמש בקושי שוקעת במסלול, והחברה עומדת לצאת להנפקה."
"להנפקה."
"ההנפקה ענקית. המוח עולה לאוויר לפני שומרי הראש. תמיד ככה. מערכת הגנה לא מזיזה את המניה. רוחב כנף כן."
"אז מה אנחנו עושים עם זה?"
"רשמית? אנחנו מביעים דאגה עמוקה. אנחנו מקדמים יחד הצעת החלטה. אנחנו קוראים לכללים בינלאומיים."
"ולא רשמית?"
"לא רשמית אנחנו לא עושים כלום, ומחכים. הם בנו את המטרה המושלמת ותלו אותה בשמיים, לעיני כולם. אנחנו לא צריכים להיות חכמים. אנחנו רק צריכים להיות סבלניים, ולהגיע ראשונים ביום שבו מישהו אחר יפסיק לחכות."
"אכזרי."
"זה לא אכזרי. אנחנו לא שמנו את זה שם."
סוף
באפריל 2024 עצרתי עם האופניים ליד הבית כדי לצלם מה שנראה כסצנה ממלחמת הכוכבים: יירוטים וטילים בשמי ישראל. מאז אני חושב על זה. איפה זה יקרה בפעם הבאה?
מרכזי נתונים בחלל עוברים משלב הבקשות הרגולטוריות לשלב בניית החומרה. הבעיה המעניינת יותר היא ההגנה עליהם, כי כרגע כמעט אין כזאת. שום פרט בדיאלוג שלמעלה אינו מומצא: הבקשה לשגר עד מיליון לוויינים, הצבירים במבנה צפוף, הכנפיים הרחבות מ-747, ניסוי 1962 והיעדר מערכת הגנה מבצעית בחלל, הכול מתועד במקורות פומביים. נתייחס לתשתיות מחשוב במסלול כתשתית קריטית מהשיגור הראשון, או נמשיך לקרוא לזה "עוד מרכז נתונים" עד שהמשבר הראשון יוכיח אחרת.
מקורות
- בקשת SpaceX למערכת של מרכזי נתונים בחלל של עד מיליון לוויינים ב-500 עד 2,000 ק"מ, שה-FCC קיבל לטיפול (פברואר 2026).
- לוויין AI1, מוטת כנפיים של כ-70 מטר, רחב יותר מ-Boeing 747-8, עם יחידת מחשוב מתחלפת. Tom's Hardware, Data Center Dynamics (יוני 2026).
- תכנון של צביר צפוף של 81 לוויינים בגובה כ-650 ק"מ, רדיוס צביר של כ-1 ק"מ ומרחק בין לוויינים סמוכים של 100 עד 200 מטר. Google Research, Project Suncatcher.
- Starfish Prime: כ-1.4 מגה-טון בגובה כ-400 ק"מ, חגורות קרינה מלאכותיות, אובדן לוויינים תוך חודשים. NASA / GSFC.
- תוכנית למיירטים בחלל של U.S. Space Force, עם הדגמה ראשונית ב-2028; מעולם לא הוצב מיירט מסלולי מבצעי. Space Systems Command.