שפע של בינה

"יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת" (דניאל י"ב, ד')

שפע היא מילה עברית שגדלתי איתה בבית הכנסת, הרבה לפני שהבנתי מה היא אומרת.

בין התפילות הייתי מסתובב ואוסף סוכריות, מתחרה עם שאר הילדים על החתיכות האחרונות. הכיסים שלי כבר היו כל כך מלאים שסוכריות היו נופלות מאחוריי תוך כדי הליכה.

בבית הייתי בר מזל אם הצלחתי לקבל כמה חתיכות לפני שהאחים הגדולים שלי סיימו הכל. אבל בבית הכנסת תמיד היה שפע. אנשים נתנו סוכריות בחופנים, עם חיוך שמח. וכשאלוהים נותן, ברכות יורדות כמו גשם.

כמבוגר, הבינה מרגישה לי כמו אותן סוכריות. היא מתנה מאלוהים. והשפע שלה הוא ברכה אמיתית.

המילה הזאת חזרה אליי כשקראתי שני מאמרים שונים מאוד על לאן הבינה המלאכותית הולכת.

המאמר של סם אלטמן על העשור הקרוב, "תור האינטליגנציה", חוזר כל הזמן למילה אחת: שפע. המאמר של דריו אמודיי, "Machines of Loving Grace", ארוך יותר בחמישים עמודים ומגיע לאותו מקום. בינה, כשהיא נעשית זולה ונגישה מספיק, מגיעה לחלקים בחיים שבעבר היו מוקצבים לפי כסף, מיקום גיאוגרפי, או מי שהכרת.

אלטמן כותב על הורדת מחיר המחשוב עד שהוא הופך לשפע ממשי, כי אחרת הבינה הופכת למשאב שאנשים נלחמים עליו, "כלי לאנשים עשירים." אמודיי מקדיש פרק שלם במאמר שלו לבריאות הנפש, ומעריך שנוירולוגיה מואצת בבינה מלאכותית תוכל לדחוס מאה שנות התקדמות בדיכאון, PTSD והתמכרות לתוך חמש עד עשר שנים "מואצות." הוא קורא לזה הרחבת "חופש קוגניטיבי ונפשי." אנשים שונים, מאמרים שונים, אותו הימור בבסיס: תשובה טובה, שמגיעה מהר מספיק כדי לשנות משהו ומגיעה לכולם בערך באותו זמן, היא מה שבאמת משנה חיים.

מה השפע קונה בפועל

מה קורה כשחוות דעת שנייה אמיתית עולה בערך כמו הודעה לחבר? אתם לא מרגישים טוב, משהו שהייתם לוקחים זמן להביא לרופא ועוד יותר זמן להביא לחבר, ואתם שואלים במקום לשבת עם זה. ההימור של אמודיי הוא שייעוץ רפואי טוב נעשה ברירת מחדל: במרחק שניות, במקום משהו שצריך להכיר את האיש הנכון כדי לבקש. זו סגירת הפער למי שמעולם לא היתה לו גישה לעצה טובה, למי שמעולם לא היה לו מטפל ולא יהיה.

שפע

בעברית של היום, שפע פירושו ריבוי או עושר. בקבלה יש לו משמעות מדויקת יותר: הזרימה המתמדת של השפעה אלוקית, מהמקום הגבוה והבלתי נגיש ביותר, דרך כל דרגה, עד שהיא מגיעה לעולם שבו אנשים באמת חיים. שפע שלא זורם כל הדרך למטה הוא פשוט עושר שיושב במקום שאין אליו גישה.

המילה העברית להבנה, סוג הבינה הספציפי שמעבד את מה שזורם אליו, היא בינה. זו גם השם של אחת מעשר הספירות, הצינור שבו השפע עצמו זורם בדרכו מכתר וחכמה אל העולם. "שפע של בינה" נשמע כמו צירוף מקרים מודרני, אלא שהמערכת כבר החזיקה שם לרגע שבו תובנה מגיעה כזרימה ממקום גבוה יותר.

זה בדיוק הכשל שאלטמן מצביע עליו כשהוא מזהיר שה-AI עלול להפוך ל"כלי לאנשים עשירים." שתי שפות, מרוחקות אלפי שנים, מתארות את אותה בעיה: שפע לא שווה הרבה אם הוא אף פעם לא מגיע לאנשים.

מה קורה כשזה זורם?

כשהזרימה מגיעה עד הסוף, אנשים נעשים יותר סקרנים, לא פחות. שאלה שבעבר עלתה יותר מדי, בכסף, בזמן, או במבוכה של לשאול אדם אחר, נשאלת. ואז השאלה הבאה. סקרנות עולה הרבה כשטעות עולה אחר צהריים או מריבה. היא כמעט חינם כשתשובה סבירה עולה עשר שניות. זה החלק שאני באמת מתכוון בו כשאני אומר אופטימי: כל התרומה של ה-AI היא להפוך את השאלה לזולה מספיק כדי שאנשים סוף סוף ישאלו אותה, כל הזמן, ומתברר שהשאלה היא רוב העבודה.

אלטמן מהמר על שגשוג עצום, אמודיי על נפשות מרופאות. ההימור שלי קטן וקרוב יותר לבית: בינה שזורמת כל הדרך למטה, מחולקת בחופנים, עד שכולם נעשים קצת יותר סקרנים וקצת יותר מהירים להרגיש טוב.

---

שי מגזימוף

---